"טבע דומם" של אמנית הזכוכית נעה למדן
בתערוכה מוצבים גופי זכוכית וורודים, המדמים ירקות גדולי ממדים. במהלך לימודיה והתנסותה בניפוח זכוכית בסדנה החמה ב"בצלאל" בחרה נעה ליצור ירקות המשדרים פשטות בסיסית ואורגניות כחלק מהתעסקותה המתמידה בטבע, באוכל ובבישול. היא השתמשה בזכוכית ורודה המשדרת מתיקות והגדילה את הגופים לממדים סוריאליסטיים, כך שנוצרו דימויים בעלי קונוטציות נוספות של נשיות ומיניות.
העבודה אסתטית מאוד, הרמונית והיא מזכירה מעט את הסוגה האמנותית והקומפוזיציה המוכרת "טבע דומם". אך בהתבוננות נוספת, מעמיקה יותר, מסתתר רובד של משמעות המציג את עולמה הפנימי של נועה על הסתירות הפנימיות שבו, את הדברים החיוביים הוורודים לצד הקשיים ואת הרצון שלנו להמתיק קשיים ולהסוות אותם.
"מעברים" של אמנית הקרמיקה אנטנש יאלאו
בתערוכה גופים פיסוליים עשויים חומר, קש וצמר עוסקים במעברים הדרמטיים בחיי האמנית ובחיבור ביניהם, בין טכניקות מסורתיות מבית הוריה לבין התרבות המודרנית העכשווית. הם מוצגים במוזיאון בסמוך לכלי חרס בני אלפי שנים.
הביוגרפיה של אנטנש שזורה בעבודתה בחומר ובקש. היא עלתה לארץ מאתיופיה בגיל שמונה והסתגלה לחיים חדשים בארץ. זיכרונות מחיי היומיום ומהווי הכפר באתיופיה נותרו טריים וצבעוניים בראשה. לאורך חייה היא חווה את הדיסוננס בין החיים בכפר לחיים בעיר; בין העולם המסורתי לעולם הטכנולוגי. הכלים מנציחים את נופי הילדות, הבקתות, העצים שליד הנחל והגידולים.
הבחירה בחומר ובקליעת קש וצמר כחומרי העבודה, ובטכניקת הפיסול בחוליות שהינה טכניקה מסורתית מהקדומות בעולם הקדרות, איננה מקרית. דרך החומר אנטנש מדברת על הפער שהיא חווה ומרגישה – בינה לבין הוריה, בני הדור הקודם – והעברת מסורת וידע בין-דורי.
מטבע ברונזה קטן (פרוטה), שנתגלה על פני השטח בתל דור על ידי נגה חרמוני בת השמונה מקיבוץ נחשולים, והובא למוזיאון.
המטבע נטבע בירושלים על ידי נציב יהודה פורקיוס פסטוס בשנת 58/59 לספירה. הוא מוכר במקורות היהודים והנוצרים כנציב ששלט מטעם הקיסר הרומי נרון. בימיו התגברה העוינות לרומא שהובילה לבסוף למרד הגדול ב-66 לספירה, וכן מעורב בהעברתו של השליח הנוצרי פאולוס למשפט ברומא. על מטבעותיו מופיע ענף דקל.
כל הכבוד לנגה ! שמצאה לנכון להעביר למוזיאון את המטבע המוצג כיום בתצוגת הכניסה והוא מסמל את הקשר ההדוק בין ילדי הקיבוץ למוזיאון
